המסע אל חוף מבטחים בתוכנו

במציאות המטלטלת בה כולנו חיים, הצורך לחוות בתוכנו מקום בטוח שיכול להתמודד עם הגלים הגבוהים שאנו חווים הוא חשוב לבריאות הנפשית והגופנית שלנו. המסע האישי שלי הפגיש אותי עם גישות שונות של עבודת גוף-נפש שאת חלקן אימצתי כחלק מעבודתי כמטפלת והמשותף לכולן הוא ביסוס חוויה פנימית של נוכחות יציבה, בעלת איכויות של סקרנות, קבלה ואמפטיה. זה לא תמיד עובד, ישנם רגעים בהם התודעה נבלעת לתוך סיפור כזה או אחר, לתוך כאב כזה או אחר, אבל תמיד יש לה לאן לחזור, אל חוף  המבטחים בתוכנו.

זה תהליך שלוקח זמן, אבל בסופו של יום זה עובד. זה לא הראש או שמוביל הרגש, אלא אותו מרחב אין סופי של מודעות שקיים בתוכנו, כמו שמים כחולים. מרחב המודעות. הראש ממשיך לספר אין סוף סיפורים, זו טבעה של התודעה, אבל יש פחות ופחות היאחזות בסיפור, המחשבות הופכות למופע מנטלי כמו כל מופע אחר מבלי שנאמין להן יותר מדי.

נפתחת אפשרות לשלווה פנימית, לשקט.

מומלץ להתחיל בתרגול יומי של מדיטציה, ישיבה של 20 דקות ביום. טיפוח איכויות של סקרנות אמפטית לפגוש את המרחב הפנימי בתוכנו, בלי צורך לעשות דבר מלבד להתבונן על המחשבות, התחושות הגופניות והרגשות. להתבונן על כל מה שעולה מבלי לעשות או לשנות דבר. תשומת הלב יכולה להיות מכוונת אל הנשימה הטבעית, הנשימה כעוגן שמחזיק את התהליך, ואם עולות מחשבות, להחזיר את תשומת הלב בעדינות אל תהליך הנשימה הטבעית.  

"מדיטציה היא להיות ערה.

להיות ערה זה מודעות.

מודעות היא נוכחות.

נוכחות היא הקשבה.

הקשבה היא להיות מחוברת למציאות, למה שקורה בפועל, כעת".

מתוך דבריו של מורי האהוב יונתן הריסון  (י.הריסון. 2013. "להכיר במציאות לדעת שלווה")